על נעלי עבודה והתנהגות גברית בעבודה

מחקר שבוצע הראה, כי כאשר פועלים גברים, צווארון כחול, הצליחו להימנע מהצורך להפגין התנהגות גברית, היעילות, הבטיחות והתפוקה במקומות העבודה השתפרו לאין ערוך.

האם המסקנה הזו תקפה גם לגברים בתפקידי צווארון לבן, ולעובדים גברים בכלל ?

כנראה שכן. וויתור על התנהגות גברית מגדרית (מצ'ואיסטית), אצל עובדים גברים בכל מקום ותפקיד, בהחלט יכולה להוביל לביצועים טובים יותר בעבודה.

אסדות נפט, לדוגמה, אחד ממקומות העבודה שהמחקר התבצע בהם, הן מקומות עבודה קשים מבחינת הדרישות והתנאים, מסוכנים ותובעניים, המעודדים מעצם אופיים התנהגות "גברית" קשוחה, תעוזה, נחישות, אומץ ומיומנות טכנולוגית. עם זאת בשני העשורים האחרונים, מקומות עבודה כאלה פעלו באופן יזום ומכוון לשינוי אותה תרבות של התנהגות גברית טיפוסית, לטובת סביבה שבה פועלים גברים מדברים בכנות על תקלות וטעויות ובוחנים כיצד חרדה, לחץ, או היעדר ניסיון גרמו להם לבצע טעויות.

הפועלים, למדו, במסגרת התהליך, לבטא הערכה אחד כלפי השני גם בפומבי, לבקש ולהציע עזרה כחלק משגרת העבודה ותרבות התנהגותית חדשה, הם העבירו את עיקר תשומת הלב מהצורך להוכיח את גבריותם, למטרות גדולות וראויות יותר, כמו הגברת הבטיחות, החל בהקפדה על נעלי עבודה ועד קצה הקסדה, דאגה לרווחת העובדים וביצוע עבודתם ביעילות.

השינוי דורש גישה חדשה לגמרי לעבודה. מעבידים וארגונים נדרשים להבין, כי אם לא ניתן לחשוף טעויות וללמוד מהן, לא ניתן יהיה להגיע לרמת בטיחות (החל בהקפדה על נעלי עבודה ועד קצה הקסדה), או יעילות בעבודה. העובדים, מצדם, למדו כי כדי לשפר את תנאי הבטיחות ואת הביצועים בסביבה מסוכנת, גם עליהם להקפיד על קלה כחמורה, החל עם נעלי עבודה ועד קצה הקסדה, עליהם להיות פתוחים לתפישות חדשות, שקראו תיגר על ההנחות המוקדמות שלהם.

התוצאה, שיעור התאונות ירד ב-84%. קשה להתווכח עם עובדות ומספרים.

שינוי ההתנהגות, והתרבות הארגונית החדשה, חשפה שני דברים, ראשית, מרבית ההתנהגות המאצ'ואיסטית הייתה מיותרת, ובנוסף, היא גם הפריעה בביצוע העבודה. גם תפישת המנהיגות החזקה, שהייתה חלק בלתי נפרד ממנה, דרשה שינוי. הפועלים גילו כי עובדים שבעבר היו מגיעים למשרות הבכירות, "הבריונים הגדולים והמרושעים ביותר", כפי שכונו על ידי העובדים, לא בהכרח היו המנהלים הטובים ביותר בשיפור הבטיחות ויעילות. מי שהצטיינו בכך היו דווקא אנשים עם תחושת שליחות ואכפתיות, שידעו להקשיב והיו מוכנים ללמוד, וכפועל יוצא הקפידו יותר על בטיחות חבריהם ועובדיהם החל בהקפדה על נעלי עבודה ועד קצה הקסדה.

לאורך התקופה במהלכה יושמו שינויים בהתנהלות העובדים הגברים בנורמות ההתנהגות, בתפישות ובתקנות החברה, ירד שיעור התאונות ב-84%, ואילו התפוקה/פריון העבודה הכולל, היעילות (עלות/רווח) והאמינות (רציפות העבודה ללא הפרעות או תקלות) גדלו משמעותית אל מעבר ליעדי החברה הקודמים. ברור הוא כי אם עובדים גברים בסביבות עבודה פיזיות בתנאי קיצון יכולים להפנים שינוי התנהגותי אישי וארגוני ולשפר את ביצועיהם, על אחת כמה וכמה שעובדים גברים בסביבות עבודה אחרות ופחות מאתגרות יכולים לעשות זאת.

ברור שאין פסול בשימוש ב"תכונות גבריות" בסביבת העבודה, בפרט בהתחשב בכך שמשימות רבות דורשות מידה מסוימת של כוחניות, כוח, או ניתוק רגשי.

שורשי הבעיה נטועים במאמציהם של עובדים גברים לחזק את הביטחון העצמי ועצם גבריותם – בין אם בסביבה מסוכנת בתנאי קיצון, ובין אם בסביבה רגועה ומוגנת של משרדי ההנהלה. באמצעות יצירת תנאים הממקדים אנשים בדרישות התפקיד האמיתיות, במקום בדימויים סטריאוטיפיים המזוהים עם ביצועים – יוכלו ארגונים "לשחרר" את עובדיהם הגברים ולאפשר להם לבצע את עבודתם על הצד הטוב ביותר.